מאת יואל אורן*

באחו הירוק במחנה הבסיס דילברדוזו, בגובה 2800 מטרים מעל פני הים, היו פזורים מספר אוהלים אלפיניים זוגיים. במרכז ניצב לו אוהל המטבח, ואנו ישבנו בו יחד עם ארול, הטבח הטורקי. השעה היתה תשע בערב, ובקרוב נפרוש אל שקי השינה כדי לצבור מעט כוחות לקראת ההעפלה מחר לפסגת הקצ'קר, הנקודה הגבוהה ביותר ברכס הפונטוס אשר בצפון מזרח טורקיה, שגובהה 3937 מטרים מעל פני הים. ארול מזג לנו ראקי, הגירסה הטורקית לערק, ואמר: "מכל הקבוצה שלכם יגיעו לפיסגה אולי חמישה". הוא הצביע על כל אחד ואחד וצירף חוות-דעת ציורית על סיכוייו לעמוד במאמץ הכרוך בהעפלה. למחרת, בשעה 5:00 נראו מספר דמויות צועדות במעלה השביל. שעתיים לאחר מכן נפרש לעיניהם אחד המראות היפים ביותר שראו: אגם בצבע טורקיז, מאחוריו מעין תיאטרון של סלעים וולקנים אדומים, מעוטרים בשלוגיות צחורות, ומעל הכל השמיים הכחולים. הגענו אל "אגם הים", המרהיב שבין אגמי הקרחונים ברכס כולו. כאן נפרדנו משניים מחברינו, אשר בחרו לבלות את היום סביב האגם. אנו המשכנו בהעפלה התלולה, בעקבות פאתי, מדריך ההרים האלפיני שלנו. בשעה 11:30 הוא מכנס אותנו, ואומר: "בקצב הזה לא נגיע לפיסגה. אנחנו הולכים לאט מדי ואנו עלולים להיקלע לחשיכה. אם אתם רוצים להמשיך, שני אלה (מצביע על שני האיטיים שבחבורה) חייבים לפרוש כאן ולחזור לאגם. יחד איתם אין לנו סיכוי." הדילמה היתה קשה, אבל קיבלתי החלטה. "פאתי", עניתי לו, "We are Israeli animals!. אתה לא מכיר את כח הרצון שלנו. תוביל אתה את שאר הקבוצה, ואני אקח אחריות על השניים האלה. ניפגש למעלה!" הקבוצה יצאה ואנו בעיקבותיהם. בשלב מסויים כבר קיוויתי שהצמד יוותר מרצונו, אבל הם פשוט המשיכו בכח הרצון בלבד. ארבעה צעדים, מנוחה קצרה. עוד חמישה צעדים ומספר נשימות. בשעה אחת וחצי היצבנו את רגלינו על הפיסגה. "פאתי, The Israeli animals are on the summit!!!" המראה היה מרהיב. הנוף נפרש לכל הכיוונים: הים השחור בצפון, ורכסי ההרים מסביב. היה שווה את המאמץ! המים בסיר שהבאנו כבר רתחו, והעברנו בינינו כוסיות של מרק אינסטנט ישראלי ללא הפסקה: מרק תירס, מרק אפונה, מרק ירקות, ולבסוף קפה. התחלנו לרדת. על גבול האור פגשנו בארול שנאלץ לאכול את כובעו...

היה זה שיאו של הטרק לקצ'קר שארגנה חברת אקו. הטיול מתחיל בעיר ארזורום, בירת מזרח טורקיה. אל העיר מגיעים אחר הצהריים, ומנצלים את הזמן להיכרות ראשונית עם התרבות הטורקית. דת האיסלאם במזרחה של הארץ חזקה יותר למראה. טורקיה מוגדרת כמדינה מוסלמית חילונית, אבל במזרח שכיח לפגוש נשים רעולות-פנים וסממנים דתיים נוספים. למרות זאת, הסובלנות והפתיחות כלפי זרים רבה. אנו מוזמנים לבקר במסגדים העתיקים ולצפות בתפילות ובלימודים במדרסות. לפני מאות בשנים הגיעו לכאן מהמזרח הסלג'וקים (הם שלטו גם בארץ תקופת-מה) והביאו עימם תרבות מפוארת שהותירה את רישומה במוסדות לימוד, דת, רפואה וסעד שמבניהם עדיין עומדים כעדות. ארזורום מפורסמת גם ב"אולטו טאשי", אבן וולקנית שחורה וקלת משקל להפליא, המשמשת לייצור תכשיטים ומסבחות. כאן גם המקום להכיר את ה"ברדק צ'אי" - ספל התה, המשקה הלאומי הבלתי מעורער, אשר ילווה אותנו גם לפסגות הגבוהות ביותר. מארזורום נסענו דרך עמק נהר הטורטום הזורם בתוך קניון אדיר קירות והגענו לכפר נידח. במרכז הכפר הופתענו לגלות שרידים מפוארים של כנסייה בת אלף שנה, עת היה האיזור בתחום שלטון הממלכה הגיאורגית. בכפר אנשים מסבירי-פנים המקדמים אותנו בחיוכים. שיטוט בין בתי הכפר הוא חוויה בפני עצמה: בתים דו-קומתיים, בקומה העליונה חיה המשפחה. בקומה התחתונה מתגוררת...פרה! עצי צפצפה גבוהים צומחים מכל עבר ובפינה מכולת המגישה...ברדק צ'אי כמובן! המשכנו לנסוע, והגענו אל נהר ברהל - ערוץ הדבש, עימו נמשיך בדרך עפר וברגל עד מקורותיו בקרחונים הנמסים. בדרך עצרנו לארוחת דגי פורל בתנור - המאכל האולטימטיבי בהרי הקצ'קר. כשהגענו לכפר ברהל, התמקמנו בפנסיון המקסים "מרסיס" (ע"ש אחת הפסגות ברכס). זהו בניין ציורי, תלת-קומתי על שפת הנהר ובלב היער. הוא בנוי בשילוב עץ, חומר הגלם הנפוץ כאן ביותר, ומשולחן האוכל הממוקם במרפסת נפרש הנוף המשגע. ליד החניה גדל עץ דובדבן גבה-קומה שפירותיו מפתים אותנו לטפס על גג ה"דולמוש" (הטרנזיט בו אנו נוסעים) על מנת לקטפם. את הציוד שהורדנו מגגון הרכב מעלים לקומה השלישית במעין אומגה המתוחה בין החניה לפנסיון. הגיע הזמן לחלץ עצמות, ואנו יוצאים להליכה רגלית במעלה היער. באחד העיקולים מתגלה לעינינו הכפר קיליון ואנו מופתעים לשמוע צלילי מוסיקה. אנו הולכים כמוקסמים בעקבותיה כדי לגלות מעגל "דבקה" של אנשים אשר חלקם לבוש בחליפות וחלקם בבגדי עבודה. במרכז המעגל נמצא המרקיד, האוחז בידיו חמת-חלילים מקומי הנקרא טולום, שאת צליליו שמענו למרחוק. מסתבר ששתי אחיות מהכפר ייתחתנו הערב עם בחירי ליבן, והשמחה רבה. אנו מוזמנים להצטרף למעגל החוגגים. למשך מספר דקות מתרחש לו חיבור תרבותי מעניין, אך הדרך קוראת לנו ואנו נאלצים להיפרד. בהמשך יורד השביל אל קניון בזלת מרהיב, ועם דמדומים אנו חוזרים אל הפנסיון. הגיעה העת לברדק צ'אי נוסף ולארוחת ערב...

למחרת ערכנו טיול של יום שלם אל הר ששת האצבעות, והגענו אל הראשון מבין אגמי הקרחונים שנפגוש ואחד היפים שבהם. הגובה 2800 מטרים מעל פני הים, את יער הערערים הארזיים עזבנו 800 מטרים מתחתינו, וכאן אנו באחו ירוק מעוטר בשיחי רודודנדרון ובפריחה אלפינית יפהפיה. מאחורי האגם השלג עדיין עמוק ואנו נמצאים בלב גלוית נוף קיטשית של הרים, שדות, פרחים, אגם ושלג. חזרנו לקראת אחר הצהריים לכפר, עלינו על הדולמוש ונסענו במעלה הברהל עד שנגמרה דרך העפר. הגענו אל נקודת היישוב האחרונה לפני פסגת הקצ'קר.

שלושה ימים ערך הטיפוס לפיסגה וחזרה. ארול דאג שנאכל טוב גם בשטח והימס את ליבנו בראקי. קומקום התה לא מש מהכירה הניידת וברדקי הצ'אי הוגשו בשרשרת. ישנו באהלים אלפיניים דו-שכבתיים שהגנו מרוחות הערב. הציוד הגיע למחנה על גבי פרדות חרוצות.
 ביום הבא חצינו את קו הרכס. הפונטוס מקביל לים השחור מדרום ויוצר אפקט של "צל-גשם": מדרום לרכס, היכן שטיילנו, 900 מ"מ גשם ושלג בשנה. מצפון - 2500 מ"מ! השינוי קיצוני: פרחי ענק, נהרות שוצפים וערפל, המטפס בנחישות מהים השחור אל ההרים. נוף מיסטי לחלוטין! במורד ממתין לנו כפר הנופש איידר עם מלון מזמין וחמאם שבו בריכה גדולה אשר ניזונה ממעיינות חמים וטמפרטורת המים שבה כ 45 מעלות. אכן תענוג!
למחרת נרגענו מהטרק בטיול נינוח בין נחלי ומפלי האיזור ושדות התה האינסופיים. למחרת נסיעה ארוכה אל מנזר סומלה החצוב בקורות קניון סלעי. מעין "קרנטל", אך הסביבה מיוערת, נחל זורם מתחתיו וערפל כמעט תמידי עוטף אותו. הגיע הזמן להיפרד מהנופים, מהמדריך הטורקי פאתי ומברדק הצ'אי, לעלות למטוס בנמל התעופה של העיר טרבזון ולטוס הביתה.

המסע ארך תשעה ימים, הדריכו מדריך ישראלי אחד ושני מדריכי הרים טורקיים, הצוות כלל גם את טבח השטח ארול ושני עוזרים ושתינו בו בממוצע 60 ברדקי צ'אי לאדם...

* הכותב הינו מדריך טיולים בחברת אקו.